סרטן המעי הגס הוא השני בגורמי המוות הסרטניים בעולם המערבי ואחד מסוגי הסרטן השכיחים ביותר בקרב האוכלוסייה הישראלית, כאשר מדי שנה מאובחנים עם סוג זה של סרטן כ- 3200 חולים חדשים. סרטן המעי הגס שכיח יותר במבוגרים, כאשר יותר משמונים אחוז מהמקרים מאובחנים מעל גיל 60.
בקרב רוב החולים, לא ניתן להצביע על גורם מסוים שהוביל להתפתחות הגידול הסרטני, למרות שמחקרים העוסקים באטיולוגיה של המחלה נערכים באופן שוטף בעשורים האחרונים.
עם זאת, ישנם מספר גורמים המגדילים את הסיכון לחלות במחלה כשבין היתר מדובר בהיסטוריה ארוכה של מחלת קרוהן או קוליטיס כיבית, מצבים תורשתיים מסוימים כמו לדוגמה HNPCC או FAP, סגנון חיים הכולל עישון סיגריות, היעדר פעילות גופנית והשמנת יתר ובנוסף ידוע כיום כי תזונה העשירה בחלבונים ושומנים מן החי ודלה בסיבים, מהווה גורם סיכון לחלות בסרטן המעי הגס העומד בפני עצמו. כמו כן ידוע כיום כי צריכה גבוהה של בשר אדום ובשר מעובד מגדילה את הסיכון לחלות במחלה.
מה הם התסמינים של סרטן המעי הגס?
ההסתמנות הקלינית של המחלה עשויה לכלול כל אחד מהתסמינים הבאים:
- יציאה דמית.
- שינויים בהרגלי היציאות הנמשכים יותר משישה שבועות (בדגש על שלשול או עצירות).
- כאבי בטן.
- אנמיה על תסמיניה השונים (חולשה, אי סבילות למאמץ, אי סבילות לקור, חיוורון ועוד).
- תחושה של התרוקנות לא מלאה לאחר היציאה.
כיצד מאבחנים את סרטן המעי הגס?
הבדיקה הבסיסית ביותר המשמשת לאבחון המחלה היא בדיקת צואה שבה מנסים לאתר נוכחות של דם. בנוסף לכך, ייתכן שהמטופל יופנה לביצוע בדיקות דם על מנת לשלול מחלות אחרות שהיו יכולות לבוא לידי ביטוי בתסמינים הרלוונטיים. הכוונה היא למשל לבדיקה של מדדי הדלקת המיועדת לאבחון מחלה דלקתית במערכת העיכול, בדיקה לאבחון צליאק ועוד.
אם קיים חשד סביר להניח שהחולה אכן סובל מגידול במעי הגס, הוא יופנה לביצוע בדיקת קולונוסקופיה. בדיקה זו מאפשרת לרופא לצפות בנעשה בתוך מערכת העיכול התחתונה של הנבדק ובנוסף ניתן במהלך הבדיקה ליטול דוגמית רקמה לבדיקה מעבדתית (ביופסיה). לאחר אבחן המחלה לרוב יהיה צורך להפנות את המטופל לביצוע בדיקות נוספות על שניתן יהיה לבחון את מידת ההתפשטות של הגידול ולדרג אותו.
הכוונה היא בעיקר לצילום רנטגן של החזה, סריקת אולטרסאונד של הבטן, סריקת אולטרסאונד של החלחולת, סריקת CT, סריקת MRI ובדיקת PET CT.
האם חולי סרטן המעי הגס זכאים לקביעת אחוזי נכות?
בניגוד למה שרבים מהחולים חושבים, עצם קבלת האבחנה לא מזכה את החולה באחוזי נכות באופן אוטומטי. עם זאת, לא אחת הטיפולים שנאלצים לעבור החולים פוגעים בתפקוד שלהם וביכולתם להתפרנס, כך שהשילוב בין סוג הטיפולים, הפגיעה בתפקוד וסוג המחלה, בהחלט יכול להוביל לקביעת אחוזי נכות בשיעור מסוים. עוד יש לציין בהקשר זה כי באופן כללי חולי סרטן ברוב המוחלט של המקרים לא צריכים כלל להתייצב בפני הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי על מנת לקבל את אחוזי הנכות המגיעים להם.
ישנה רשימה של ליקויים רפואיים שבגינם יכול הרופא היושב בוועדה לקבוע דרגת נכות מלאה בהסתמך על הליקוי הרפואי בלבד. אחד מהליקויים המצוינים ברשימה הוא מחלה מתקדמת פעילה או מחלה מתקדמת הנמצאת במצב של הפוגה שטרם מלאו לה 12 חודשים, כאשר לפי חוות דעת רפואית, המטופל לא מסוגל עדיין לחזור לעבודה הקודמת שלו. חולי סרטן המעי הגס הסובלים ממחלה מתקדמת לא אחת עונים על קריטריון זה בצורה מלאה.
גמלת שירותים מיוחדים
לאור הקושי הרב להגיע לוועדה הרפואית, המהווה את מנת חלקם של חולי סרטן רבים, במקרים מסוימים ניתן יהיה לקבוע להם זכאות לגמלת שירותים מיוחדים בשיעור של חמישים אחוז על סמך מסמכים רפואיים בלבד. הזכאות תיקבע בהתאם לאבחנה רפואית מלאה מאונקולוג ולסוג התרופות שמקבל המבוטח. התרופות הרלוונטיות ביותר לחולי סרטן המעי הגס המופיעות ברשימה הן CAMPTO (שם גנרי: IRINOTECAN) המיועדת לטיפול בסרטן המעי הגס גרורתי, ABIPLATIN, CARBOPLATIN, ELOXATIN ו- OXALIPLATIN (שם גנרי: PLATINUM) המיועדות לטיפול בסרטן המעי הגס שלבIII וסרטן המעי הגס גרורתי ו- HYCAMTIN (שם גנרי: TOPOTECAN) המיועדת לטיפול בסרטן המעי הגס גרורתי.
האם ניתן לקשר בין המחלה לתנאי העבודה של החולה?
ישנן מספר מחלות סרטניות שניתן ללא קושי רב במיוחד לקשר בינן לבין תנאי העבודה של החולים ומוגדר כמחלת מקצוע. הכוונה היא בעיקר לגידולי ריאה למשל, שפעמים רבות ניתן להוכיח שהתפתחו על רקע חשיפה תעסוקתית לעשן או חומרים מסרטנים אחרים הנשאפים לריאות. עם זאת, בכל הקשור לסרטן המעי הגס, מדובר באתגר משמעותי יותר אך בכל זאת, אפשרי.
אחד המקרים המפורסמים ביותר שבו הכירו בסרטן המעי הגס כמחלת מקצוע הוא המקרה שבו טען התובע כי חלה במחלה על רקע חשיפה לחומר מסרטן באופן קבוע בעבודתו בין השנים 1987-1998. התובע הועסק במפעל לייצור טנקים כאזרח עובד צה"ל ובמסגרת עבודתו עשה שימוש בנוזל לקירור מתכת (שמן מסוג 6813). החשד לכך שמדובר בחומר מסרטן עלה לראשונה בשנת 1998 בקרב מומחים מטעם ענף בריאות תעסוקתית במפקדת קצין רפואה ראשי.
בשנה זו אובחנה המחלה בתובע, בהיותו בן 57 שנים. בדיון שנערך בעניינו נקבע כי המחלה שבה חלה התובע הוכרה בתור פגיעת עבודה ולכן התביעה התקבלה.
