top_nav
 
מאי - 2002

Smith IC et al. Neoadjuvant chemotherapy in breast cancer: significantly
enhanced response with docetaxel. J Clin Oncol 2002;20:1456-1466.
מתוך: Journal of Clinical Oncology
 
טיפול ניאו-אדג'ובנטי בסרטן השד
טיפול ניאו-אדג'ובנטי בסרטן השד
טיפול מקדים-משלים  (neoadjuvant)בסרטן השד ניתן במצב מקומי-מתקדם (T3/T4, N2) של
סרטן השד. לגישת טיפול זו מספר יתרונות חשובים. המטרה המיידית היא לשפר את היכולת
הכירורגית לבצע ניתוח משמר של השד. המטרה השניה הינה להפחית סיכון עתידי להתפתחות
גרורות מרוחקות בכדי לשפר את סיכויי ההישרדות. בניגוד לטיפול המסייע הניתן במצב של סרטן
שד מוגבל, יש למתן טיפול מקדים-משלים יתרון פוטנציאלי בהפחתת הפיזור המרוחק של תאים
ממאירים בעקבות פעולה כירורגית נרחבת.
מספר מחקרים פרוספקטיביים בדקו את תוצאות הטיפול המקדים-משלים בסרטן השד. המחקר
הנרחב ביותר בוצע ע"י ה- NSABP (מחקר מספר 8B1)(1) ובמסגרתו נבדקו כ- 1500 חולות,
חלקן עם סרטן השד במצב מקומי-מתקדם שטופלו בכימותרפיה על בסיס אדריאמיצין. כמחצית
מהחולות קיבלו טיפול מקדים-משלים, וכמחציתן טיפול משלים. עבודה זו, בדומה למספר מחקרים
דומים אחרים, הדגימה יתרון לטיפול המקדים-משלים מבחינת יכולת השימור הכירורגית של השד
ללא הוכחת יתרון הישרדות. עוד קודם לכן (ואושר גם כן ע"י מחקר ה- 8NSABP-B1), נמצא
ששיעור התגובה לטיפול מקומי-משלים הן מבחינה קלינית והן מבחינה פתולוגית, יכול לנבא סיכויי
הישרדות(2) . אולם רק מיעוט מהחולות (פחות מ-15%) אכן משיגות תגובה שלמה בפרוטוקול
המכיל אדריאמיצין. יתרה מזאת, אצל חלק מהחולות מתפתחת עמידות לאדריאמיצין עם
התקדמות נוספת במימדי הגידול תוך כדי מתן הטיפול הכימי. המסקנה היתה ששיפור שיעור
התגובה המקומית יכול להשפיע לא רק על יכולת השימור הכירורגית, אלא גם על שיפור סיכויי
ההישרדות.
מספר מחקרים בשלב 2 בדקו השפעת טקסנים כטיפול מוקדם-משלים בסרטן שד מקומי-מתקדם.
high-dose weekly paclitaxel, וכן docetaxel כתכשיר בודד או בשילוב עם אנטרציקלינים
הוכיחו כולם יתרון בשיעור התגובה המקומית לעומת טיפולים מוכרים בתשלובות נטולות
טקסניים. נוכח תוצאות אלו, השתנה סטנדרד הטיפול המשלים-מוקדם כאשר יותר ויותר מרכזים
מאמצים את השימוש בטקסניים בסרטן השד במצב מקומי-מתקדם.
חשיבותו העיקרית של מחקרם של סמית וחבריו מ-Aberdeen, Scotland   הנסקר להלן הוא
בהשוואה פרוספקטיבית של השפעת שתי זרועות: טקסן כתכשיר בודד לעומת תישלובת של
אנטרציקלין ללא טקסן, כטיפול משלים-מוקדם בסרטן השד מקומי-מתקדם. החוקרים טיפלו בכל
החולות בתחילה בתשלובת המכילה אדריאמיצין, CVAP (cyclophosphamide 1000mg/m2,
doxorubicin 50mg/m2, vincristine 1.5mg/m2 and prednisone 40mgx5d) למשך 4
מחזורי טיפול. חולות שהגיבו לטיפול באופן קליני עברו אח"כ רנדומיזציה לקבלת 4 מחזורי טיפול
נוספים של CVAP, או של 4 מחזורי טיפול נוספים של docetaxel במינון של 100mg/m2. חולות
שלא הגיבו ל-4 מחזורי טיפול ראשונים של CVAP קיבלו 4 מחזורי טיפול נוספים של docetaxel.
בסה"כ 145 מתוך 162 חולות השלימו 8 מחזורי טיפול. 2/3 מכלל החולות הדגימו תגובה קלינית
ל-4 מחזורים ראשונים של CVAP ועברו רנדומיזציה.
קבוצת החולות שעברה רנדומיזציה לקבלת docetaxel הדגימה שיעורי תגובה פתולוגית שלמה
גבוהים יותר לעומת אלו שהמשיכו לקבל CVAP (34% v 16%, p=0.04), ותגובה קלינית חלקית
או מלאה גבוהה גם כן (94% v 66%, p=0.001). שיעור התגובה הקלינית בקבוצה שלא הגיבה
התחילה ל- CVAP היה 55%, והתגובה הפתולוגית  השלמה - 2% בלבד. שיעור המעורבות של
סרטן השד בתוך קשרי לימפה אכסילריים בקבוצה שעברה רנדומיזציה היה 33% בקבוצה
שטופלה ב- docetaxel ו- 38% בקבוצה שטופלה ב- CVAPx8.
מה אם כן אנו יכולים ללמוד מעבודתם של סמית וחבריו שלא ידענו קודם? ראשית, זוהי הוכחה
נוספת ברמה של מחקר פרוספקטיבי )עם רנדומיזציה( ליתרון השימוש בטקסן (docetaxel)
כטיפול משלים-מוקדם בחולות עם סרטן השד בשלב מחלה מקומי-מתקדם מבחינת שיעורי
התגובה הקליניים והפתולוגיים, לעומת אנטרציקלינים בלבד. שנית, שיעור התגובה הפתולוגית
הכולל בכל קבוצת המחקר היה כ- 19%, שיעור מרשים לכל הדיעות, מה שמחזק עוד יותר את
היתרון שבשימוש ב- docetaxel במצב זה.
על אילו שאלות אין מחקר זה עונה בשלב זה? הראשונה, האם אומנם היתרון שבשיעור גבוה של
תגובה פתולוגית מושלמת יתורגם כמצופה בעתיד לשיעורי הישרדות גבוהים יותר בזרוע
שהשתמשה ב- docetaxel. השניה, באיזה אופן עדיף לתת docetaxel כטיפול משלים-מוקדם
(sequential v combined with anthracyclin). והשלישית, האם למשל 8 מחזורי טיפול מקדים
עדיפים על מספר אחר של טיפולים. מעבר להקשר של מחלה-מקומית מתקדמת עדין נותרת
השאלה האם יתכן שקיים יתרון לשימוש בטקסנים כטיפול מושלם-מקדים בסרטן השד גם במחלה
מוקדמת בדומה לתבנית המחקר של ה- NSABP-B18. אין ספק שנאלץ להמתין עוד זמן מה עד
שיתפרסמו מחקרים נוספים, שיתכן ויתנו מענה ברור לשאלות אלו.
 

References:
1) Fisher B et al. Effects of preoperative chemotherapy on the outcome of women
with operable breast cancer. J Clin Oncol 1998;16:2672-85.
2) Scholl SM et al. Breast tumors response to primary chemotherapy predicts local
and distant control as well as survival. Eur J Cancer 1995;31A:1969-95.

 
       
 
 
תגובה לגבי מבזק 1
טקסט טקסט טקסט טקסט טקס...
לירון שם השולח
neoadj. vs. adjuvant
תודה לפרופ' אריעד על הסקירה, יש לי 2 הערות: 1. למ...
רפי קטן שם השולח
 
דף בית
מדור האיגוד
ISCORT 10
הוראה
מצגות
מדורים נוספים
חוגים באונקולוגיה
הרצאות מכנסים
רפואה מותאמת אישית
מדור סרטן הריאה
אונקולוגיה בעולם
עידכונים מהאגודה למלחמה בסרטן